שבע חוקים

פרשת בראשית

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ — ושם את האנושות במרכז בריאתו.

סקירה כללית

פרשת בראשית פותחת את כל התורה בהצהרה היסודית ביותר בכל הכתובים: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א:א). בשישה ימים מביא אלוהים את היקום לקיום — אור, שמים, יבשה, צמחייה, גרמי שמים, יצורי ים, בעלי חיים, ולבסוף כתר הבריאה: האדם.

הסיפור

אלוהים יוצר את אדם מעפר האדמה ונופח בו חיים. הוא מניח את אדם בגן עדן ונותן לו בת זוג, חוה, שנוצרה מצלעו. אלוהים נותן להם איסור אחד: לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. הנחש מפתה את חוה, היא אוכלת ונותנת לאדם. הם מגורשים מהגן. בניהם קין והבל מביאים קרבנות לאלוהים. קרבן הבל מתקבל; של קין לא. מתוך קנאה, קין רוצח את הבל — המעשה האלים הראשון בתולדות האנושות. אלוהים מתעמת עם קין: "איה הבל אחיך?" קין עונה: "השומר אחי אנוכי?" אלוהים מקלל את קין ומסמן אותו. הפרשה מסתיימת בתולדות מאדם עד נח, ובהערה שהאנושות החלה להשחית את עצמה.

משמעות לבני נח

פרשה זו היא יסוד האמונה הנוחידית. היא קובעת שיש אל אחד שברא את הכל, שכל אדם נברא בצלם אלוהים — ושכבוד זה הוא אוניברסלי. איסור הרצח, אחריות כל אדם לפני אלוהים, והאחריות המוסרית של האנושות — כולם שורשים כאן.